שבר בשורש היד

הגדרה:

שברים בשורש כף היד (בעצם הרדיוס הרחיקני) הם השברים הנפוצים ביותר בתחום האורתופדיה. הם נחלקים לתוך/חוץ מפרקיים. המנגנון לרוב הוא ע“י בלימת נפילה עם יד מושטת קדימה. שברים אלו לעתים קרובות קשורים באוסטאופורוזיס (דלדול עצם) ויתרחשו לרוב עקב נפילה פשוטה או חבלה בעוצמה נמוכה. בגילאים צעירים יותר השבר מתרחש בטראומה עם אנרגיה גבוהה.

הדמיה:

האבחנה נעשית בצילום של שורש היד ובמספר מקרים גם CT. ההדמיות יראו לנו מלבד את השבר גם את התזוזה היחסית בין עצמות המפרק ואת מצב המשטח המפרקי.

טיפול שמרני:

בשלב הראשוני הטיפול הוא קיבוע השבר בגבס. אם יש צורך בהחזרת השבר למקומו היא תיעשה קודם לגיבוס בחדר המיון תחת הרדמה מקומית או טשטוש. הגבס יישאר עד שהשבר יחלים, תו“כ מעקב הדוק במרפאה, דבר הלוקח 6 שבועות בממוצע. לאחר מכן חזרה הדרגתית לפעילות.

טיפול ניתוחי:

אם יש תזוזה ניכרת או שהשבר אינו יציב במעקב אז יש צורך בטיפול ניתוחי. בניתוח אנו מבצעים החזרה פתוחה וקיבוע השבר עם פלטה וברגים. הפלטה והברגים עשויים טיטניום. הניתוח נעשה לרוב תחת הרדמה אזורית ולא כללית. במהלך הניתוח אנו נעזרים במכשיר שיקוף לצורך וידוא קבלת עמדה טובה של השבר ומערכת הקיבוע.

לאחר הניתוח:

בתום הניתוח אנו מניחים סד גבס ומתלה. המטופל משוחרר עם משככי כאבים חזקים והמשך המעקב מתבצע במרפאה עם המלצה להניע את הכתף, מרפק והאצבעות. בביקורת הראשונה כעבור שבועיים מורידים את הגבס ובודקים את הפצע. במרבית המקרים מניחים במקומו סד קשיח אותו נדרש המטופל להביא ומתחילים הפעלה במסגרת ריפוי בעיסוק. כעבור כ– 6 שבועות מהניתוח המטופל ישוב לביקורת שנייה וביקורות נוספות ייקבעו בהמשך. לרוב אין צורך בהוצאת הפלטה.

השיקום הצפוי לאחר הניתוח נעשה במסגרת ריפוי בעיסוק ואורך מספר חודשים. כאשר בחודשיים הראשונים צפוי איחוי של השבר, חודשיים לאחר מכן צפוי שיפור בתנועה וחודשיים נוספים צפוי שיפור בחוזק. שיפור הדרגתי נוסף יהיה עד שנה מהניתוח. כאבים בצדי שורש היד צפויים לחלוף עד 4 חודשים מהניתוח.

כיום, ההמלצה הכללית לאשה מעל גיל 50 עם שבר בשורש היד היא לעשות בדיקה של צפיפות עצם במסגרת קופ“ח.